כל מה שאת (וגם אתה) צריכים לדעת על בתי היולדות בישראל, על דולות, על הריון ועל לידה.
Default icon

בריחה

רפה אני מונחת
בתוך מאורת רגשי האשמה שלי
כל זמן שהם איתי אני מוגנת.
יש לי רגש אשמה לכל מצב
שיהיה
ומצב לכל אשמה
שתהיה.
המאורה שלי היא כמו צימר
אני בורחת אליה כשהיומיום שוחט אותי
סוחט אותי
מוציא אותי מכותתת לכתיתות
מטוגנת חתיכות חתיכות
מוגשת באדיבות
עם כוס מים על יד
כי אצלי אין מיץ פטל.
אני זוחלת למאורה
חשוך שם והחלל צר, מדי פעם נסגר,
רעש הצרכים הנצרחים עמום שם
ואני יכולה לעשות את עצמי
ש"אמא, אמא" זו לא אני.
וכמו בצימר לא מאד איכותי
גם במאורה שלי
אם תגרדו את הציפוי
תגלו קיר גבס.

אולי יעניין אותך גם:

עניים שלי זהר בדקה - בדיקות ותזונה בהריון חדרי לידה

נס בן שמונה

אחת לשנה, ב-28 בספטמבר, אני מתקשרת לענת המיילדת שלי להגיד לה תודה על הילד הזה. הילד שבלעדיה לא היה. זה סיפור הלידה שלו, גירסא קצת שונה, עם בונוס בסוף.