כל מה שאת (וגם אתה) צריכים לדעת על בתי היולדות בישראל, על דולות, על הריון ועל לידה.
בית / בלוג / לא בשביל לא בגלל / חיטוט. בחירה.
Default icon

חיטוט. בחירה.

חשב שיחכה שעות. מי האידיוט שהולך למשרד הפנים לפני החג. אבל הסניף בכלבו שלום עמד כמעט ריק והבוקר כבר כמעט נגמר, והחג הוא חג החירות, חשב יובל, אין מתאים ממנו לעניין. התרגש. במעלית של כלבו שלום עמד ריח קל של בושם ושל מעלית שעמדה סגורה כל הלילה ושל זיעה. הזיעה שלו. המעלית עלתה בזינוק כאילו מתרגשת אתו ולא עשתה עניין בכלל מזה שזו כבר הפעם השנייה הבוקר, כי שכח תמונת פספורט, זרמה אתו מה שנקרא.

גם נהג המונית נסע ממש מהר בדרך לפה, מתלהב בלב יובל, מה שרק מוכיח שאני צודק. זו באמת הייתה שטות לקרוא לי ככה. מה הם חשבו לעצמם. לא הם, יודע, זו היא. היא ורק היא. זה ברור שזה היה רעיון שלה. נו באמת. איזה קטע מפגר זה שכל הילדים עם שמות של מים. קונספט יעני. אבל מילא הקונספט, למה דווקא אני נדפקתי עם השם הדו משמעי, ושהמשמעות הדו שלו כזו מעפנה, וגם עם היכולת להבחין בזה נדפקתי, והרגישות להתבאס מזה והלב המתכווץ הזה שתמיד עשה בעיות.
יובל. זה שלא מנהיג, זה שמובילים אותו, זה שלנצח היא לא מרוצה ממנו, היא לא אומרת אבל הלב שלי מתכווץ ואז אני יודע ובייחוד בחגים. אז זהו, שבחג הזה, חג חירותנו לא?? אני מסיים את הפיאסקו הזה. היא תראה ותדע ותשתוק, בטעות שלה היא לא תודה אבל לפחות היא תשתוק. והשתיקה שלה תהיה מרה, מרה בפה שלה ומרה באוזניים שלי, אבל לא מרה כמו לשמוע אותה אומרת עוד פעם ועוד פעם, כאילו לעצבן אותי, את השם הזה שהיא בחרה לי לפני שלושים ושתיים שנים, שמזה אני ממש נהיה חרש, שום צליל לא חודר לאוזניים שלי אחרי שאני חוזר מהם בערב חג, הכול נהיה עמום. ומרוב שאני נהיה חרש אני נהיה גם אלם ואז אני מסתובב, משוטט, בדרך לים ובחזרה, שותק, עם חול בין האצבעות של הרגליים ודביקות בין האצבעות של הידיים ובאוזניים מר לי ובעיניים שורף לי ובפה כבדה לי הלשון, כבדה ומרה ועילגת.

דלת המעלית נפתחת, יובל אוחז את תמונות הפספורט בידו, עובר בפעם השנייה הבוקר על פני השומר, שעל חזהו תג עליו כתוב "אסף פרץ" ויובל חושב לעצמו "או, זה שם. בלי חרטא, פשוט שם שאפשר להסתובב אתו ולא לחשוב עליו בכלל. בטח בחבר'ה קוראים לו אסי, ובצבא בטח קראו לו "פרץ", ועם כל השמות הוא אחלה, אסף פרץ, השומר במשרד הפנים."

"שינוי שם?" פונה אליו אסף פרץ במפתיע.
"שינוי שם." מהדהד אחריו יובל. "מה, רואים?"
אסף : "רואים אחושילינג רואים. אני כבר שנה שלישית פה, מאז השחרור. תמיד בחגים, תמיד מתפלאים כאלה. תמיד שוכחים את התמונת פספורט."
יובל : "וואלה". יובל נבוך. מילא לא מנהיג אבל עכשיו מסתבר שגם נדוש. אבל משהו בפניו הגלויים של אסף פרץ, עם הפספוס הקטן בגילוח והעיניים הפתוחות האלו, משהו שם נותן רשות ליובל להמשיך ולשאול –
יובל : "ומתייעצים אתך לפעמים?"
אסף פרץ ויובל צוחקים לרגע יחד.
אסף : "לפעמים, אתה יודע. אנשים לא בטוחים, רוצים שמישהו יגיד להם שבחרו טוב, שמתאים להם, שמגניב עליהם. אני אומר, מה 'כפת לי. מפרגן."
יובל : "אבל אומר סתם?"
אסף : "לא, למה סתם. אומר מהלב. נו, תשאל אותי!"
יובל : "תכף.. תגיד, אז כמה זמן אתה עובד פה אמרת?"
אסף : "שנה שלישית אני. מאז השחרור, ועכשיו זה מסתדר לי אחלה עם הלימודים אז…"
יובל : "סבבה. אתה בטח רואה מלא אנשים עם סיפורים אללה יוסטור. וגם שמחים בטח יש, לא? מה אתה לומד אמרת?"
אסף : "לא אמרתי אחי, בי איי כללי."
יובל : "וואלה? זה לא רק בחורות שמה?"
אסף : "בדיוק אחי."
יובל : "וואלה."
אסף : "וואלה. נו, תשאל אותי! אבל קודם תגיד לי איך קוראים לך עכשיו?"
יובל : "יובל."
אסף : "נו? מה רע ביובל?"
יובל : "זהו, שאף אחד לא קולט את זה על ההתחלה, אבל תחשוב רגע אח שלי, יובל זה שם דו משמעי. משמעות אחת זה הקטע עם המים, ש, עזוב, אימא שלי יש לה קונספט כזה ש, אחי פלג, אחותי ימית, עזוב זה גם פדיחה, אבל המשמעות השנייה…"
אסף : "משמעות שנייה?"
יובל : "אתה יודע… אחד שתמיד יובילו אותו. זה שאף פעם לא ינהיג."
אסף : "וואלה. לא חשבתי על זה."
יובל : "אני יודע, אף אחד לא חושב על זה עד שאני לא אומר. אבל אתה לא מבין איך זה מבאס אותי. היא כאילו עשתה לי דווקא, ובחיים היא לא תודה בזה אבל אני, גמרתי עם זה אני."
אסף : "סחתין. באמת לא חשבתי על זה עד שלא אמרת אבל יש בזה משהו, משהו מבאס. כשחושבים על זה. פילוסופיה אתה…?"
יובל : "יחסים בינלאומיים. זה אותו דבר תכל'ס, חרטא תאמין לי."
אסף : "מאמין. אז מה אחי, על איזה שם חשבת?"
יובל : "זה קצת כזה, מקורי, אל תבאס אותי, כאילו, אם לא יפה בעיניך או לא מתאים, תגיד, אבל בחייאת אל תצחק!"
אסף : "לא צוחק."
יובל : "חשבתי על……..יַעֵז. שזה בדיוק להיפך מיובל, אנרגיה הפוכה לגמרי, אתה קולט אותי אחי?"
אסף : "קולט, קולט, אבל…. שם מקורי, כמו שאמרת, אבל….. אחי, לא קצת דו משמעי?"

אולי יעניין אותך גם:

עניים שלי זהר בדקה - בדיקות ותזונה בהריון חדרי לידה

נס בן שמונה

אחת לשנה, ב-28 בספטמבר, אני מתקשרת לענת המיילדת שלי להגיד לה תודה על הילד הזה. הילד שבלעדיה לא היה. זה סיפור הלידה שלו, גירסא קצת שונה, עם בונוס בסוף.