fbpx
בית / לידה / סיפורי לידה / חוויה מתקנת בלידה שנייה

חוויה מתקנת בלידה שנייה

"בלידה הקודמת שלי הייתי 3 ימים בזירוז, אחר כך חתכו אותי וישבתי שבועיים על גלגל ים. את התינוק לקחו לי ושכחו להחזיר כי הוא היה גדול ורצו לעשות לו בדיקות – לא שאלו אותי וגם ההנקה נחרבה בדרך.."

ה"תינוק הגדול" ההוא היום כבר ילד מקסים בן 3 אבל אמא שלו, ס‘, עדיין מדברת על הלידה ההיא בדמעות. מהצד אני מציצה בבעלה, והעיניים שלו כואבות איתה כל כך.
ס‘ ו-ט‘ הגיעו אליי כל הדרך ממודיעין, כי את הלידה ההיא הם לא שכחו.
כי הפעם הם הבטיחו לעצמם לידה אחרת – לידה רכה, לידה טובה, לידה שיקרה בה מה שהם רוצים, לידה בה הם יהיו הבוחרים, המחליטים, והצוות הרפואי יהיה שם כדי לאפשר את זה.

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים
אני יושבת מולם ושומעת כל פרט בסיפור הלידה הקודמת. מרגישה את הכאב, את חוסר האונים, את העלבון, את הפחד מהלידה הבאה – ואני יודעת, שבבית החולים הלידה הזו תועדה בשלוש מילים : "לידה נרתיקית תקינה". שלוש מילים שלא יכולות להיות רחוקות יותר מהרגשתה של ס‘.
אני מספרת להם על האופציות העומדות בפניהם, על דברים שהשתנו מאז נולד בכורם, ויש כמובן אפשרויות שהם לא העלו כלל בדעתם..
מה מותר ואיפה, מה אסור אבל אפשר -אם יודעים מה שצריך, מה מותר -אבל לא קורה בפועל, ואיך מוציאים את המקסימום מכל הבלגאן הזה..
אנו מחליטים על הצעדים הבאים ונפרדים.

מאחורי כל אמא יש סיפור
למחרת אני מתעוררת בבוקר ובראש שלי מסתובבת מחשבה, מסתובבת ולא מרפה – יש משהו שלא דיברנו עליו, יש משהו חשוב שאני חייבת לבדוק.
מתקשרת לס‘ – "סליחה אם אני נוגעת במקום קשה אבל יש משהו שקשור באמא שלך שלא מרפה ממני ואני חוששת שאם לא נטפל בו כעת, זה עלול לקפוץ עלייך בלידה מאיזו פינה אפלה…"
היא שותקת דקה ארוכה. הלב שלי מחסיר פעימה.
"אני כבר תשע שנים לא מדברת עם אמא שלי", היא אומרת, ואני מבינה שהאינטואיציה שוב עשתה את העבודה ושאני חייבת למצוא דרך לעזור כאן, לקראת הלידה ולא פחות מכך – במהלכה ולאחריה.
ברור לי שהמטפלת הנכונה עבור ס‘ נמצאת ממש חמש דקות ממנה, באותה עיר, רק מה..? כבר שנתיים שנועה לא קיבלה אף מטופל חדש.. זה לא יעצור אותי ; מתקשרת, מסבירה, מקבלת הסכמה – ומשגרת את ס‘ לסדרת השיאצו של חייה. "הדבר הכי טוב שקרה לי לאחרונה זו נועה", היא מספרת לי.
ממשיכים.
חשוב לי שהיא תהיה עטופה בלידה שלה, הכי עטופה שיש, הכי מחובקת, הכי אהובה.

המיילדת היא אמא שלנו בלידה
אני מפנה את הזוג לשירות של מיילדת אישית – היא חוששת מכך שלא ניתן לבחור את המיילדת בפועל, אני מרגיעה "אני אדאג שתהיה איתך בזמן אמת המיילדת הכי מתאימה עבורך, אל תפחדי."
בעיות תקשורת בדרך – ס‘ לא משיגה את השירות בטלפון, מרגישה לא בנוח, אני מתערבת ומתאמת לה את הסיור, מסבירה שוב למי שצריך להסביר שהיא חייבת להיות שם במאה האחוזים עבורה. ואכן היא עוזבת הכול ומפנה לה את הזמן לסיור אישי.
ההיריון מתקדם. התאריך המשוער ללידה עובר חולף לו וס‘ כבר בקושי סוחבת..מתחילים מעקב הריון "עודף" – אוי כמה שאני אוהבת את הביטוי הזה.. "עודף" – מה זה, יש פה תאריך תפוגה…??

מהמורות בדרך
אבל בשבוע 41 מתגלה לחץ דם גבוה. ס‘ ואני על הטלפון כל יום. אני יודעת שאנחנו בימים הקריטיים – ללא ליווי נכון, היא עלולה להגיע בדיוק לתסריט של הלידה הקודמת שהיא כל כך פוחדת ממנו – הזירוז.
משתפים בשיקולים את כל מי שצריך בתוך כתלי בית החולים וס‘ משוחררת הביתה לחכות ללידה, שתגיע בעיתה.

לידת חלומות – יש דבר כזה
שבוע 41 פלוס 3 ימים ס‘ בחדר הלידה, התרגשות, אני חייבת לוודא שהמיילדת תהיה המיילדת הנכונה, שלא יתערבו לה, שלא ייכנסו לה לחדר.. אני על הטלפון, חוזרת שוב ושוב – "תהיו אמא שלה, תחבקו אותה, תאהבו אותה – והכול יהיה בסדר".
המפקחת בשטח מבטיחה לי שהיולדת שלי בידיים הטובות ביותר, מחובקת, מוגנת ויולדת בדיוק כמו שהיא רוצה.
כשמנהל חדר הלידה נכנס ומציע לפקוע מים ס‘ מסרבת והמפקחת "שלנו" מודיעה לו "זו שלי, אל תתערב בלידה שלה !" אני קצת נרגעת..

5 שעות בחדר הלידה ובתם של ס‘ ו-ט‘ מגיחה לאוויר העולם – "3845 גרם, לאם ולתינוקת שלום, הייתה לידה מעולה והמון בזכותך…"
– אין בעולם שמחה כמו לקבל את ה-SMS‘ים האלו..
אבל צריך עדיין לדאוג שלא ייקחו את התינוקת, שלא יתנו לה בקבוקים בתינוקייה, שיקבלו חדר לביות מלא, שיועצת ההנקה תגיע עד למיטה שלה…

הבעל אוכל את הכובע
שבוע אחרי הלידה, היא כותבת לי – "בעלי, שלא הבין למה אני גוררת אותו ממודיעין עד פרדס חנה להיפגש איתך, לא מפסיק להלל ולשבח אותך ובכלל – הפעם, הוא לא מפסיק לדבר בהתלהבות על הלידה! איזה שינוי מהפעם הקודמת, אני עוד לא מאמינה שזה קרה לי !"

אולי יעניין אותך גם:

VBAC טבעי, 4 ק"ג תינוק

סיפור לידה אחרי קיסרי VBAC, תינוק של 4 ק"ג ואמא אחת שעשתה את כל הדרך וקטפה את הפרי המתוק...